בס"ד
בפרשה הזו יוסף הצדיק הופך להיות שליט על כל ארץ מצריים, והוא גם מנצל את המצב להכין את הארץ לקליטת בני יעקב שמתחילים שם את השינוי אשר יהפוך אותה מקבוצה קטנה לעם גדול. אבל יוסף עדיין נתון למרותו של פרעה, הוא לא יכול להשתחרר ממרות זו, כי זה עדיין לא זמן הגאולה הסופית, והגלות עדיין בעיצומה. לאומתו בזמן דוד המלך אין כבר מרות על דוד חוץ מאשר הקב"ה, דוד הוא השליט על כל הארץ והוא גם מנחיל שליטה זו לבנו שלמה (דבר שיוסף לא היה יכול לעשות). זה למעשה ההבדל בין משיח בין יוסף למשיח בן דוד. משיח בן יוסף פועל עדיין כאשר עם ישראל בגלות, משיח בן דוד הוא לוקח את עם ישראל לגאולה הסופית שם קיימת רק מרותו של הקב"ה בלבד על עם ישראל.
אין זה מקרה כמובן שאנו קוראים את פרשת מקץ בשבת חנוכה, שם היה ניצחון של המכבים על היוונים והנס של הצלת המשכן, אבל זה עדיין לא היה הבית הסופי, המכבים אומנם גרשו את היוונים, אבל בסופו של דבר התחברו עם הרומאים דבר שהביא בהמשך לחורבן הבית השני (לאומת היוונים שאומנם טמאו את הבית אבל לא החריבו אותו פיזית). זו גם הסיבה שבית שמאי רצו לקבוע שהדלקת נרות מתחילים מאור גדול של שמונה נרות ומפחיתים כל יום נר אחד, כדי להראות שאומנם היה נס באותו היום, אבל הנס לא מומש עד הסוף להביא את הגאולה השלימה. לאומתם בית הילל קבוע שיש להוסיף נר אחד כל יום להראות שזה היה מעין התחלתה דגאולה, אשר בהמשך יבוא עם תקומת בית המקדש השלישי. לכן עלינו גם לזכור שלמרות שזה חשוב להתגבר על כוחות הטומא, זה עדיין לא מספיק אם במקביל לא מביאים את הקדושה על ידי הקמת בית המקדש והבאת הגאולה, כי ללא מעשה זה הטומא אומנם נחלשת זמנית אל היא חוזרת חזקה יותר. רק שאיפה לגאולה הסופית וקבלת משיח צידקנו היא האפשרות היחידה להביא לקדוש אמיתית בעולם.
יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה